חשבתי אולי איכשהו נסתדר

חשבתי אולי איכשהו נסתדר.

הוא בבוקר ואני אחר הצהריים

אולי הפעם כן אצליח לעבוד עם לפטופ במטבח.

אז חשבתי.

⠀

כל פעם שהתיישבתי עם לפטופ במטבח

עשיתי הכל. ניקיתי, בישלתי, אכלתי את מה שבישלתי

ניקיתי את מה שאכלתי. בקיצור, הכל

חוץ ממה שצריך.

⠀

המשרד שלי הפך לכיתת לימוד מרחוק.

די סבלתי מהמצב שנוצר.

⠀

לקח לי זמן עד שהצלחתי

לראות את המציאות כפי שהיא.

בלי להיאחז במחשבות בניסיון למצוא אשמים.

בלי להיסחף אחרי הרגשות של תסכול

והלקאה עצמית.

⠀

אבל כשזה קרה, איזה פלא

תוך דקה נמצאה כיתת הלימוד שהלכה לאיבוד.

היא פשוט עברה לחדר סמוך בלי להודיע מראש

⠀

אני יודעת, השינויים נופלים עלינו בקצב מסחרר.

לא תמיד אנחנו מצליחים להתאים את עצמנו למציאות החדשה.

⠀

תחת מתקפת הרגשות אנחנו כמו בערפל.

אנחנו מסתבכים ולא מצליחים לראות את הפתרונות הקיימים.

⠀

אנחנו יכולים להמשיך לחכות

שהדברים יחזרו כפי שהיו.

שיתקבלו החלטות הגיוניות בממשלה.

שיהיה פחות עומס בעבודה.

שהילדים יתנו לנו שקט.

⠀

אבל בזמן הזה שאנחנו מחכים החיים עברים.

ימים, שבועות, חודשים, שנים.

בלי פעולה ועם הרבה תסכול.

⠀

אבל אפשר גם אחרת.

אפשר לעצור.

לזכור שאנחנו זה הדבר הכי בטוח שיש לנו.

שהכל יכול להשתגע

אבל כשאנחנו מחוברים להוויה שלנו

אנחנו מפסיקים להיות העבדים

של המחשבות והרגשות שלנו.

ומהמקום הזה

אנחנו יכולים לבחור בפעולות מודעות

לבחור בפעולות שתומכות בקיום שלנו.

אנחנו יכולים לעשות את מה שבאמת נכון לנו.

⠀

אצלי אלו היוגה והמדיטציה שמחברים אותי תמיד.

התרגול עוזר לי לשלוט בתשומת הלב שלי,

להשתפר בבחירות ובפעולות שלי.

⠀

גם השבוע, כמו תמיד

אני ממשיכה ללמד בשידורי חי מהכיתה שבבית.

דרך הזום אני זוכה לחבר עוד נשים להוויה שלהן.

⠀

אתן מוזמנות להצטרף אלינו.

⠀

מחכה לכן

שלכן,

יאנה גולד.