אני רוצה לעזוב

"אני רוצה לעזוב" – הוא אמר.

הייתי המומה – לא צפיתי את זה ולא היה לי מושג שמשהו כזה יכול בכלל לקרות לנו.

אני לא מבינה מה הוא רוצה ומה חסר לו. ביקשתי ממנו ללכת לטיפול, לדבר איתי, להסביר לי, אך הוא סרב. אמר שמאוחר מידי.

בני זוג יכולים לעתים לחיות יחד שנים באותו בית, ולדעת מעט מאוד האחד על השנייה. אחת הסיבות היא שהם מפסיקים לדבר.

ומה במציאות של האחת קרה בהפתעה גמורה, קרה למעשה בתהליך ארוך, איטי ושקט, שנמשך כנראה הרבה זמן.

כך גם במערכת היחסים שלנו עם גופנו.

"הגוף שלי בגד בי.." "לא עשיתי כלום. התכופפתי ופתאום "טאק" – הגב שלי נתפס. לא מבינה למה זה קרה לי."

שום דבר בחיים שלנו לא קורה פתאום. ואני לא יודעת למה נוח לנו להמשיך להתעלם. לפעמים זה פשוט מפחיד מדי להקשיב למה שיש לגוף שלנו לספר לנו, כי יצופו דברים שאנו לא מוכנים להתמודד אתם. לפעמים החיים כל כך אינטנסיביים, שבאמת לא שמים לב.

החדשות הטובות הן, שאף פעם לא מאוחר לפנות אל הגוף, לדבר אתו ולהקשיב למה שיש לגוף לספר לנו.

הוא החבר בכי נאמן שלנו לכל החיים. אתו באנו לעולם הזה והוא ילווה אותנו עד סוף חיינו.

רוצה להתפייס עם הגוף שלך? מוכנה להתחיל לדבר אתו? מוכנה לשמוע מה באמת חסר לו?

ההמשך בפוסט הבא...