צעקו עליי – נעלבתי

צעקו עליי – נעלבתי.

עיצבנו אותי – הגבתי בתוקפנות.

היה לי עצוב – מזגתי כוס יין.

הרגשתי עייפה – פתחתי מקרר.

⠀

תמיד העסיקה אותי השאלה:

איך יוצאים מהלופ הזה?

⠀

בגיל צעיר האמנתי בכוח רצון ומוטיבציה

כדרך לשינוי עצמי

אבל בכל פעם שנחת עליי

איזה אירוע שלא הייתי מוכנה אליו

כל השדים היו יוצאים החוצה שוב.

⠀

התבאסתי

גם כי שוב "נפלתי בפח"

וגם כי לא הצלחתי להבין

איך אני –

היוצרת הבלעדית של המציאות שלי,

שוב נפלתי לפח?

⠀

המשכתי לחפור בפסיכולוגיה,

חקר המוח, מיינדפולנס.

ובמקביל התחלתי לתרגל יוגה.

⠀

כמעט כל כתבה שקראתי

וכל פודקאסט שהאזנתי

הגיעו בסופם למילה אחת –

"מודעות"

⠀

תרגול יוגה = תרגול של מודעות.

מזרון היוגה שלי הפך למעבדה הפרטית שלי

ואני גם לחוקרת במעבדה

וגם לאובייקט החקירה.

⠀

ראיתי מה הגוף שלי מרגיש,

מה טוב לו

מה מעכב אותי,

מה מעצבן אותי.

איך אני מתמודדות עם הכאב,

השעמום והשקט.

⠀

וכל שלמדתי להיות קשובה לעצמי

כך גם הפכתי להיות קשובה גם לאחרים.

התחלתי לראות קשרים

במקומות שלא ראיתי קודם.

⠀

אני עדיין לומדת.

השינויים קורים לאט.

אין לדרך הזו תחליף אקספרס.

רק כשאנחנו מתחילים לשים לב לדברים

אנחנו יכול לשנות אותם.

⠀

אז היום,

אם יצעקו עליי - אני אשתתף בצערו של הצועק.

כשאהיה עייפה – אשתדל ללכת לנוח.

כשאהיה בלחץ אעשה תרגול נשימות.

את המתוק אוכל כשיתחשק לי מתוק.

ואת כוס היין אשתה לצד ארוחה טעימה

בחברה של אנשים קרובים.